<h1>סמ"ג לאוין סימן קפ"ד</h1>
<h2>דף ג.</h2>
לא תחסם שור בדישו כתוב בפרשת תצא (דברים כ"ה ד'), מכאן הזהירה תורה שבהמה העושה מלאכה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש שלא יחסמנה ואם חסמה לוקה, ותנן בפרק הפרה (ב"ק נ"ד ב') אחד השור ואחד כל בהמה חיה ועוף לפריקה ולחסימה, שלמדנו שור שור משבת שכתוב שם וכל בהמתך לרבות את הכל (ע"פ יראים סי' שצ"ה ורמב"ם שכירות פי"ג הל' א'—ב'). ובפרק הפועלים תניא (ב"מ פ"ט א') מה דיש(ה) מיוחד בגידולי קרקע [ו]גמר (מלאכתו) [מלאכה] ולא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אף כל כיוצא בזה. איתמר (צ' ב') חסמה בקול רבי יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור והלכה כרבי יוחנן (ע"פ יראים שם) והטעם מפני שבדבורו נעשה מעשה, וכן מצינו בפרק קמא דתמורה (ג' א') דאמר רבי יוחנן רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם, אמר [לו] רבי יוחנן (שם ע"ב) לתנא אל תשנה מימר מפני שבדבורו נעשה מעשה. (ב"מ צ' ב' תד"ה רבי) אמר לגוי חסום פרתי ודוש בה, היא בעיא שם (צ' א') ולא נפשטה הילכך אסור ואינו לוקה (ע"פ יראים שם בלשון רמב"ם שכירות פי"ג הל' ג' ע"ש).
